פסק-דין בתיק ה"פ 871-08

בהמרצת הפתיחה שלפני עותרים המבקשים להצהיר כי הם זכאים להחיל את הוראות פרק ה' לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א - 1961 (להלן: "הפקודה"), לרבות סעיף 94ב' לפקודה, בעת חישוב המס החל על רווחים ממכירת מניותMadge Networks N.V.   (להלן: "מאדג'") בשנות המס 1998 - 1999 על ידי מבקש 3 (להלן: "מר הנגאל") ובשנת המס 1999 על ידי מבקשים  1 ו - 2.

רקע ותיאור המחלוקת

עד שנת 1995 החזיקו המבקשים במניות לננט תקשורת מחשבים בע"מ שמניותיה נסחרו בבורסה בניו יורק (להלן "לננט"). בשנת 1995 במסגרת עסקת מיזוג בין לננט לבין מאדג' קיבלו המבקשים מניות של מאדג' חלף מניות לננט שהיו בידיהם. עוד קודם לביצוע ההחלפה האמורה פנו בעלי המניות של לננט לנציבות מס הכנסה בבקשה למתן החלטת מיסוי (Pre Ruling) לגבי החלפת המניות.

בחודש נובמבר 1995 ניתנה החלטת סגן נציב מס הכנסה לפיה חיוב המס בגין החלפת המניות נדחה עד למועד מכירת מניות מאדג' על ידי בעלי המניות (להלן: "החלטת המיסוי").

בשנים 1996 - 1998 מכר מר הנגאל חלק ממניות מאדג' שהיו לו ובדין וחשבון שהגיש למשיב חישב מס בשיעור 10% על החלק ברווחים השווה לרווחים הראוים לחלוקה שהיו בחברת לננט במועד ההחלפה. חישוב זה סמך מר הנגאל על הוראות סעיף 94 ב' לפקודה. על יתרת הרווח שהפיק ממכירת מניות מאדג' חישב מר הנגאל מס בשיעור 35% תוך שהוא סומך את חישובו על הוראות צו מס הכנסה (שיעור המס על רווח הון במכירת נייר ערך זר), התשנ"ב - 1992 (להלן: "צו ההקלה").

המשיב דחה את חישוביו של מר הנגאל וקבע כי לא ניתן לשלב את הוראות סעיף 94ב לפקודה עם הוראות צו ההקלה ויש למסות את הרווח ממכירת מניות מאדג' בהתאם להוראות צו ההקלה לפיו עמד שיעור המס במכירת נייר ערך זר, על 35%.

מר הנגאל לא השלים עם קביעת המשיב ויחד עם מר אמנון סדן הגיש לבית המשפט כאן ערעור (עמ"ה 1021/02) (להלן: "ערעור הנגאל"). ביום 18.2.2008 ניתן פסק דין הדוחה את הערעור. מר הנגאל לא השלים עם פסק הדין האמור והגיש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3266/08). ביום 1.6.2011 ניתן פסק דין הדוחה את הערעור.

עוד קודם לכן, בשנת 2002, נכרת הסכם בין מר הנגאל לבין המשיב ובו נקבע כי הכרעת בית המשפט במחלוקת המשפטית לגבי שנות המס שבמחלוקת תחייב את הצדדים גם לגבי השומה לשנת 1999 (להלן: "הסכם הנגאל").

מבקש 1 (להלן: "זוהר") ומבקש 2 (להלן: "יהודה") מכרו את מניות מאדג' שהיו בידיהם בשנת 1999 ומשמצאו שהתמורה ממכירת המניות נמוכה מחלקם ברווחים הראויים לחלוקה שהיו בלננט חישבו את המס על רווחיהם בהתאם להוראות סעיף 94ב' לפקודה ובדין וחשבון שהגיש כל אחד מהם למשיב דיווחו על מלוא הרווח כרווח אינפלציוני החייב במס בשיעור 10%. המשיב חלק על דיווחי זוהר ויהודה וטען כי יש לחשב את רווחיהם בהתאם להוראות צו ההקלה.

ביום 9.1.2003 נכרת הסכם שומות בין יהודה לבין המשיב ובו נקבע כי במחלוקת שהתגלעה ביניהם יחילו את פסיקת בית המשפט בערעור הנגאל ובשלב זה תוספת המס לפי גישת המשיב, תוקפא עד לפסיקת בית המשפט בערעור הנגאל (להלן: "הסכם יהודה").

ביום 28.12.2004 נכרת הסכם שומות בין זוהר לבין המשיב בו הוסכם כי המחלוקת תועבר להכרעת בית המשפט ותוספת המס לפי גישת המשיב תוקפא עד להכרעת בית המשפט (להלן: "הסכם זוהר").

בעקבות מתן פסק הדין בערעור הנגאל חייב המשיב את המבקשים במס בשיעור 35% בגין מכירת מניות מאדג' ובמקביל פתח בהליכי גבייה.

המבקשים לא השלימו עם קביעות המשיב וביום 28.9.2008 הגישו לבית המשפט כאן ערעור (עמ"ה 1297/08).

עקב הליכי גבייה שנקט נגדם המשיב הגישו המבקשים את התובענה שלפני במקביל לערעור, והוסכם בין הצדדים כי הגשת כתבי הטענות בערעור תעוכב עד לאחר מתן פסק הדין כאן.

בדיון מיום 11.12.2008 הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של החלטה על אופן ביצוע הליכי הגביה. עוד הוסכם כי המשיב יגיש בקשה לפיצול הדיון או סילוק על הסף של התובענה ואופן הדיון בה (ע' 4 לפרוטוקול הדיון). בסמוך הגיש המשיב בקשה לפיצול הדיון באופן שבו יוכרע קודם האם יש בהסכמי השומה בצירוף פסק הדין בערעור הנגאל כדי להטיל על המבקשים חבות מס סופית (בש"א 3293/09). בהחלטה מיום 20.12.2009 נקבע כי אין מקום לפיצול הדיון.

טענות המבקשים

לטענת המבקשים, בשנת המס 1998 (ביחס למר הנגאל) ובשנת המס 1999 (ביחס לכל המבקשים) עולה חלקם של המבקשים ברווחים הראויים לחלוקה שנצברו בלננט על התמורה ממכירת מניות מאדג', ועל כן, זכאים הם להחיל את הוראות סעיף 94ב' לפקודה חלף הוראות צו ההקלה. זאת, נוכח תכליתם של סעיף 97 (ג) לפקודה וצו ההקלה ובהתאם להחלטת המיסוי לפיה ניתנה להם הזכות לבחור בין החלת הוראות צו ההקלה לבין החלת הוראות סעיף 94 ב' לפקודה במקרה של מכירת מניות מאדג'.

דיון

1. בטרם אדון בטענות הצדדים באשר למסלול המס בו זכאים המבקשים לחשב את המס על הרווחים שנצמחו להם ממכירת מניות מאדג' בשנים 1998 ו - 1999, נראה כי נכון להקדים ולדון בטענת המשיב לפיה נוכח ההסכמות אליהם הגיע עם כל אחד מהמבקשים ביחס לשנות המס 1998 ו/או 1999, יש לדחות את התובענה.